הכותב, גם המיומן ביותר, ה"מתבשל" בכתיבתו זמן רב, מתקשה לעתים לראות את כשליו:  יש שיתבסס בדבריו על מידע הידוע לו בלבד בלי להסבירו לנמען;   יש שיחזור ללא צורך על רעיון שכבר הוצג;  יש שיתפתל בדרכו בהובלת הקורא אל המסקנה הרצויה, ויש שיתרשל בבחירה מדויקת של מילים או בניסוח בהיר של משפטים.

אני, כנמען ראשוני שאינו מעורב בנושא הטקסט, עשויה לעזור לכותב לגלות כשלים מעין אלה, ובד בבד לערוך את הטקסט בהתאם למוסכמות הכתיבה הנדרשות על פי כללי האקדמיה ללשון העברית ולהתקנה הנדרשת על פי המוסד האקדמי או הוצאת הספרים שבמסגרתם נכתב הטקסט. כל זאת אעשה כמובן תוך דיאלוג מתמיד עם הכותב ותוך מתן כבוד ותשומת לב מרבית לטקסט ולשביעות רצונו של הכותב מעריכתו.


אם כן, גם הכותב המיומן ביותר זקוק לעין מקצועית נוספת, כל שכן כותבים בראשית דרכם או כותבים שהשפה העברית אינה שפת אמם.  

 עריכה לשונית – לשם מה?

זוכרים את "הנסיך הקטן"?

במהלך מסעותיו מכוכב לכוכב פגש הנסיך הקטן בתוכן טורקי (או אסטרונום, כשגור בפינו) שגילה את כוכבו של הנסיך הקטן וניסה להציג את תגליתו בכנס בינלאומי של תוכנים. אלא מאי?  לבושו המוזר של התוכן גרם לכך שאיש לא האמין לדבריו, ורק כאשר הציג את תגליתו בכנס אחר, לבוש חליפה הדורה, קיבלו הכול את תגליתו. 

בתיאור זה יש, ללא ספק, קריצה ביקורתית לעבר החשיבות שאנו מייחסים ל"חליפה", לחיצוניות, ולעבר תפיסתנו הנורמטיבית, ה"מרובעת". אולם בלא להוריד כהוא זה מערכו של התוכן ומחשיבותם של הרעיונות, לדרך שבהם הם מובעים ישנה חשיבות שלא תסולא בפז.

וכך בעולמנו, הוא עולמו של התוכן הטורקי: רעיונות נהדרים, מסקנות חשובות, יצירתיות מתפרצת ופנימיות עזה ומלאת ביטוי – כל אלה עלולים להתקבל בחוסר אמון, להיטשטש ואף להיעלם אם לא יוגשו ב"כלי" המתאים, במינון הנכון, בבהירות המרבית.

על-פי הסופר אהרון מגד, "כתיבה היא מונולוג, שמנסה להיות דיאלוג". כדיאלוג היא מחייבת התחשבות בנמען – בידיעותיו המוקדמות, ברגשותיו ובהכרתו את מוסכמות השפה המקובלות בסוגה שבה נכתב הטקסט.